ואדי אבו – חשייב פברואר 1995

ואדי אבו – חשייב פברואר 1995

בסוכות 92' הצטרפתי כמטייל לטיול המאורגן הראשון שנערך למטיילים לואדי אבו-חשייב. לאחר מעבר הגבול בטאבה הוסענו במשאית מדברית עד לפתחו של ואדי אום-שאוכי. ב- 04:00 לפנות בוקר התחלנו לעלות במעלה הואדי, מאחר ואנחנו נפרדים מהציוליזציה ל- 4 ימים נדרשנו להצטייד בכל הנדרש לשהות מעין זו, מאידך הוזהרנו שממתינה לנו עליה מייגעת, תרמילו הממוצע של מטייל נשא כ- 15 ק"ג, בעוד תרמילי המדריכים נשאו למעלה מ- 30 ק"ג. בשעות אחה"צ המאוחרות סיימנו את העלייה, תשושים וסחוטים עמדנו על הפסגה המתנשאת לגובה 1485 מ',

מכאן תצפית מדהימה מזרחה לכיוון ים סוף, ירדנו לפארש אבו-חשייב (פארש – מעין מכתש מוקף ברכסים ולו פת ניקוז בודד) והמשכנו בהליכה עוד כשעה וחצי, עם חשיכה הגענו לחניית הלילה בפתחו הצר של קניון אבו-חשייב, צנחנו באפיסת כוחות. ויתרנו על ארוחת הערב הדלוחה שהוגשה ונרדמנו חיש. על הצפוי לנו ב- 3 ימים הבאים ארחיב בהמשך, בסיומו של הטיול שררה אחידות דעים בקרב המטיילים, מחד זהו הטיול החוויתי ביותר שעבר כל אחד מאיתנו, מאידך ועל רקע אירועי יום העלייה – לא נחזור אליו בשנית, בבדיחות דעת ציינו שנשמח לחזור אם ימצא פתרון בדמות: רכבל, גמלים, מסוקים ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון.

‏ערב קריר סוף פברואר1995 ‏, הטלפון מצלצל, אילן (וולף) מעברו השני ,מציג הצעה שלא ניתן לסרב לה. אני אורז תרמיל ושועט ברכב הצבאי דרומה. טל (רייך) עוזר לנו להתארגן. בטלפון אני מודיע למפקדי שאני פורמאלית חולה, ובפועל אני בסיני, שמור על עצמך הוא עונה, סובל את שיגיונותיי בפעם המי יודע. ב- 05:00 בבוקר נפגשת קבוצה קטנה במעבר הגבול בטאבה, קבוצה שמטרתה – איתור מעלה קצר לפארש אבו חשייב, מעלה שיחליף את העלייה הקשה דרך ואדי אום-שאוכי, מעלה שיתאים גם למטיילים מן המניין . הקבוצה כללה 5 מדריכי טיפוס וגלישה** ‏ו3- ‏ מטיילות.

‏לדורון הייתה מפה עם מידע מוקדם אודות מסלול עליה אפשרי. בניגוד לואדי אום שאוכי המטפס לפארש אבו-חשייב מכיוון דרום-מזרח, יעדנו ואדי פיראן המטפס לפארש מכיוון מערב. יצאנו מטאבה דרומה, סולימאן בעל הרגל הכבדה מציין שואדי נצאב חסום – "יש משטרה" הוא אומר. "אני מכיר דרך אחרת – סכת א-נקבין ", בדרכנו חלפנו במספר נקודות ראויות לציון: נואמיס, גבל ברקה, ביר צפרא, מכאן אנחנו צריכים להתחבר דרומה לואדי זערה, אין דרך. אנחנו בבקעה החסומה מדרום בשרשרת הרים, האם נכשלנו? האם תם הניסיון?, אנו כולנו על גג הג'יפ, מאיצים בסולימן, מנסים ואדיון ראשון, הוא נסגר, יוצאים שוב צפונה ומנסים מערבה בואדיון הבא, הכל כל כך דומה, האם זה הואדי הנכון? בסיני נדרשת סבלנות של בדואי, סולימאן צדק, הוא מזהה את המעלה המטושטש והישן של סכת א-נקבין ומצליח להוביל אותנו לאוכף וממנו בירידה עקלקלה לואדי זערה, ממנו אנחנו "נשפכים" אל חלקו העליון של ואדי נאצב, הרחק מעיני מחסומי המשטרה. אנחנו ממשיכים בנסיעה במעלה ואדי נאצב, עם ערב הגענו לפתחו של ואדי פיראן, נפרדנו מהג'יפ, נותרים בודדים, דמדומים, הצללים כאן ארוכים ‏ומאיימים, התקדמנו במעלה הואדי, נטל המשקל כבד במיוחד, כל אחד נושא 10-12 ‏ליטר מים, אין לדעת מתי נפגוש מים ראויים לשתיה, בנוסף לציוד האישי ל 4- ‏ימים, מתחלק הציוד הכללי (ציוד הגלישה והמזון) בין מספר מצומצם של אנשים, כאן הסתייענו בשרותיו המיוחדים של אבנר, זה פרח ככל שנשא יותר משקל.

‏עצרנו לחניית לילה, בדיקה במפה מגלה שחסכנו טיפוס של כ 800- ‏מ', בבוקר נותר לטפס500 ‏ מ' בלבד, הספקות מכרסמים, המפה סתומה, האם קיים מעלה, האם הוא ימצא ראוי למטיילים, או שמא רק למטפסים, לבוקר פתרונות.

** וולף אילן, נצר דורון, רוטשילד אבנר, פרץ עידן וכותב שורות אלה.

עם שחר המשכנו ,הגענו לתחילתו של הואדי, מסביב סגרו עלינו כחומות רכסים מכל העברים, נראה בלתי עביר, הסימון במפה של דורון הצביע על המשך הליכה מזרחה, תלילות המעלה מעלה חששות, לאבנר ולי הכיוון אינו נראה, אנו מצביעים צפונה לאוכף אליו מטפס מעלה מסביר פנים, בתום דיון קצר יש הסכמה, מטפסים צפונה, לא לפני שאבנר נאלץ להבטיח שאם המעלה הצפוני אינו מתאים למטיילים, הוא חוזר ועושה לבדו גם את המעלה המזרחי.

‏הטיפוס קשה, קשה עוד יותר אי הוודאות, אבנר שעושה דרכו לפנינו ,חוזר מדי פעם כדי לסייע בתרמיל כבד ומבשר שהדרך בהמשך נראית מבטיחה, האוכף קרוב, דרדרת תלולה ומסוכנת מקשה את הטיפוס בקטע האחרון ומגבירה את הספקות, אנו באוכף. ‏הפתעה, המראה מאכזב, הפארש בעברו השני של האוכף אינו אבו-חשייב, המפה אינה "מספיק" טובה, הפסגה ממערב לנו סמויה, אחד המשתתפים עולה על כך, יש לטפס מהאוכף מזרחה, במבט ראשון הטיפוס אינו נראה מבטיח, הסלע נוטה להתפורר ולהתפרק, אבנר ודורון עולים ראשונים ונעלמים, אבנר חוזר ומבשר לנו באופטימיות שלמעט טיפוס קצרצר המשך העלייה במסלול נוח, עליה נוספת של חצי שעה ואנו ניצבים וצופים על פארש אבו חשייב, חיוכים זהירים מתפשטים על פנינו ,התצפית מכאן לפארש ‏אינה מאלפת ובכל זאת המבטים כאילו עמדנו על פסגת העולם.

על דעת כולם ובכלל זה 3 המטיילות שמהוות "מדד", המעלה נמצא מתאים לקבוצת מטיילים אתגרית. ההישג נאה, קיצור משמעותי, במקום יום עליה תמים, צמצמנו את הטיפוס ל- 3 שעות!. חגגנו את חנוכת המעלה בארוחת בוקר חגיגית – ממרח שוקולד מצמיא, פיתות יבשות וקינחנו עם ממרח בוטנים.

חודש מאוחר יותר, בפסח הפך המעלה מואדי פיראן לעובדה, דורון הוביל במעלה קבוצה של כ- 30 מטיילים, שבוע אחריו אני הובלתי במעלה קבוצה נוספת של כ- 25 מטיילים. אי הוודאות הסתיימה. מכאן הדרך ידועה, לפחות לי.

הליכה מהירה של כשעה ואנו פוגשים בגבים ראשונים, המים בחלקו זה של הנחל נדירים ומעידים שבחורף 1995 הוואדי שטף. הקניון, המעבר בוואדי אבו-חשייב מהליכה בוואדי רחב למעבר צר ברוחב של פחות ממטר – דרמטי. השמש החזקה, האור המסנוור, החום הלוהט, מתחלפים באחת להליכה בצל מוחלט בחריצים צרים בין סלעי גרניט אדומים, המתנשאים לגבהים אדירים, נוסיף לכך את הטבילה בגבי מים קרירים, אכן מעבר חד אשר גורר קריאות התפעלות גם מהאדישים שבינינו. ל- 5 הק"מ הבאים בוואדי ידרשו כיומיים וחצי נוספים, 26 מפלים בגבהים שונים מפרידים בינינו לג'יפ הממתין בסיום. 26 המפלים מחולקים לחטיבות, בכל חטיבה המפלים סמוכים זה לזה, בין החטיבות מרחקי הליכה קצרים של 200 – 500 מ' לכל היותר.הליכה קצרה בנקיק הצר מסתיימת במפל, הירידה בגלישה למים, הכניסה למים הקרים לאחר הליכה בחום הכבד גוררת תגובות, אחרוני האדישים שלא הגיבו בהזדמנות הקודמת מגיבים עתה באנחות וגניחות. לדעתי גם הדוממים (התרמילים) היו משמיעים קול בקור העז, אך ההזדמנות לשמוע דומם גונח נלקחת מאיתנו עת התרמילים מועברים באומגות לצידו השני של הגב.

את חטיבת המפלים השנייה מאפיין "מפל הקנים", מפל מרשים ויפה, בתחתיתו גב גדול ועגול מלא במים צלולים, הגב מוקף מכל צדדיו בצמחית קנים סבוכה. לאחר חטיבה זו עצרנו למנוחת לילה, ארוחת ערב הוכנה חיש מהר, לאחריה המשכנו בסיפורי מדבר, מעשיות ובדיחות אל תוך הלילה. הדממה המוחלטת ורבבות הכוכבים אינה מניחה לרומנטיקנים לעצום עין.

רחש הרוח העיר אותנו לבוקר יום חדש, ביום הקודם גלשנו על פני 7 מפלים, חשוב לעמוד בתוכנית ולהספיק לגלוש ב- 12 מפלים, כולל המפל הגדול – 70 מ' אורכו. כוס קפה מאיץ את דרכנו, אך לא קדימה כי אם אחורה, המפל האחרון של יום האתמול מתאים ומזמין במיוחד לטיפוס, אנחנו מוצאים עצמנו משתעשעים ומטפסים במשך שעה תמימה. חטיבת המפלים השלישית מהאטרקטיביות בנחל, סדרה צפופה של מפלים נמוכים, החטיבה עשירה בגבי מים, המחייבים אותנו בביצוע אומגות ממושכות הגוזלות זמן רב. במהלך היום השמיים מתקדרים, עננות מאיימת עלינו, שיטפון בדרג'ה נראה כמו משחק ילדים ליד שיטפון באבו-חשייב. לקראת ערב אנחנו במפל הגדול, הירידה בו מהווה סיום נאות ליום מלא חוויות, טפטוף מטריד גורם לכולנו להזדרז, זה לעיתים מתכון לתקלות, אחת המטיילות יורדת לערוץ צדדי מבלי יכולת להמשיך, אני יורד אליה במהירות ונחלץ לעזרתה, אילן יורד אחרון בחשיכה, הגשם מתחזק, דורון ואבנר שירדו ראשונים מצליחים לאתר כוך שמתאים לשלושה איש בצפיפות מרובה, אין בררה, 8 ראשים נדחקים לכוך, הרגליים נרטבות, סכנת השיטפון לא נעלמת, צפיפות ומחשבות אינם מתכון לשינה ערבה.

הבוקר עולה, שמחים לוודא שנותרנו במקומנו, שום גל מים לא דחק אותנו למשכן חדש. השמיים בהירים, יוצאים לדרך, חולפים על פני גב מים גדול שקיבל ב- 92 את הכינוי "גב הגופרית" על שום ריח הגופרית העז שעלה ממנו, אז ב- 92 רק עמיר העיז להיכנס אליו לצורך מילוי הבקבוקים במים, נאלצנו לשתות שאנו סותמים את האף. לימים קבעתי כאן, סמוך לגב, את מקום הלינה של הלילה השלישי. חלפנו במהירות את החטיבה החמישית, החטיבה השישית מהווה לבטח את שיאו של הטיול, ערוץ הואדי נסגר עד כדי רוחב צר, גוש אדיר של בולדרים ענקיים חוסם את הואדי ואת התהום המסתתרת, זחילה בין כוכי הבולדרים מביאה אותנו לנקודת הגלישה, הגלישה עצמה דרך "חור" הלוא הוא מפל "החור", התחתית 55 מ' מתחתנו, המפל מטפטף מים לכל אורכו, טפטוף המספק מים לריכוז גדול של שערות שונמית המקשטות את מדרגות המפל, בסיום הגלישה מתגלה מפל "הבולדר", כאן מצטמצם רוחב הואדי עד כדי 4 מ' בלבד, בגובה 2 מ' מעל שפת ראש המפל "התיישב" בולדר ענק, זה מושך אליו את דוגמני הצמרת לתצלום בתנוחת "אטלס אוחז העולם". מפל נוסף מסיים את פרק הגלישות. ההתמודדות לא תמה, עוד מספר מכשולים וגם מגלשת משחקים ענקית, זו נחרצה באבן הגרניט האדומה ע"י השיטפונות, המגלשה משובצת בדייקים שחורים מעשה ידי אומן, המגלשה מסתיימת בגב גדול המהווה נקודה מצוינת לרחצה ולארוחת צהריים חגיגית המסמנת את סיומו של מסע מופלא בן 4 ימים.

עד כאן ואדי אבו-חשייב על קשייו, מכאוביו ומעט מצבעיו, זהו מחציתו הקודר של הסיפור, חציו השני של הסיפור מרתק יותר, ונוגע למערכות היחסים המיוחדים הנרקמים בין המשתתפים במסע התלאות, העזרה שיתוף הפעולה שבלעדיהם לא ניתן, ארוחות השחיתות, המשחקים, הבדיחות והמסיבות הפרועות, את אלה נשאיר לדמיונכם, אף שהמציאות עולה עליו.

יואל שטרלינג, מרץ 1995.

עד כאן גרסת המחבר המלאה, גרסה קצרה וערוכה מופיעה בגיליון "טבע הדברים" מספר 25.

icon-docלהורדת הקובץ ואדי אבו – חשייב פברואר 1995