ואדי אבו-חשייב – חג שבועות – מאי 2009

ואדי אבו-חשייב – חג שבועות – מאי 2009

לאחר הליכה של שעה וחצי בפארש הפתוח ובחום הכבד, מקבל את פנינו הקניון הצר (רוחב אדם) והמפורסם של ואדי אבו-חשייב, קרירות הצל משיבה נפש, מבט קצר לתחתית המפל מגלה את הגב הראשון במיטבו – גדול ומלא במים כפי שלא ראיתי למעלה מעשור. ההמשך לא פחות מפתיע, כל הגבים מלאים במים עד גדותיהם, הכניסה למים חוויתית, איש לא מוותר, החטיבה השנייה בנחל בתחילתו של היום השני, עולה על כולם, סדרה של מפלים נמוכים ובתחתית כולם גבי מים צלולים, בחטיבה השנייה העברנו את כל מחצית היום השני.

אבל, לכל דבר יש התחלה ויש סוף.

בתחילת אפריל אני מהסס במחשבותיי, האם לצאת לבדיקה בסיני?. אנחנו בירדן, טיול רודף טיול, קשה לצאת משיגרת הטיולים, ובכלל מה הטעם? זה נראה חסר סיכוי, כבר 4 שנים אנחנו יוצאים להכנות בסיני וחוזרים מאוכזבים, הגבים יבשים לחלוטין. מבחינתי סימן מעודד זה גשם טוב באילת, אך זה לא ירד כבר 7-8 שנים.

כפיר מתנדב להצטרף אלי, בשנה שעברה נסעתי עם יורם ויאיר וכאמור חזרנו מאוכזבים.

ב- 07 לאפריל לפנות בוקר עברנו לסיני. פרג'אלה עוצר את הג'יפ בנקודת הסיום, מכאן אנחנו מתחילים לצעוד, אחרי שעה אנחנו מגיעים לגבים ראשונים – הם מלאים במים, בהחלט סימן מעודד לבאות, אחרי חצי שעה נוספת אנחנו בברכה התחתונה – היא מלאה במים צלולים, הכי צלולים, אנחנו שותים מהמים, המים טעימים להפליא, ומה הפלא, זרימה חלשה של מים ממשיכה להצטרף לגב, המים מתחלפים כל העת.

אנחנו ממשיכים לטפס עד לגב שבתחתית מפל הבולדר, הברכה גדולה מאי פעם. חיוך של אושר מציף את פני.

בדרך חזרה מנקרת בליבי המחשבה, או.קיי יש מים, אבל איך מצליחים להתגבר על האיסור המצרי לטייל באבו-חשייב.

אנחנו מגיעים למשרד הסוכן בנואיבה, ר.ג (בעלי החברה) בקהיר, אנחנו נפגשים עם מיכאל (מנהל המשרד). מיכאל מספר לנו שאין שום סיכוי, 2 קבוצות שניסו ב- 2008 לצאת לטיול הכולל לינה ממערב לכביש לא נענו (המצרים כשיטה לא אומרים "לא", אך גם לא "כן"). הוא ממליץ לנו על דרך א-פורמאלית, נעבור את הגבול בגנבה…נתארגן בגנבה, נסע בגנבה, נטייל בגנבה. כבר עשינו זאת בעבר (ב- 2004), אנחנו לא מתרגשים מההצעה. "נראה אם ר.ג יסכים?" מסכם מיכאל.

המייל המצרי שמגיע אחרי יומיים לא משאיר ספק, ר.ג חושש לאבד את רישיונו, נותרה רק הדרך הפורמאלית.

בשלושה ימים אני אוסף פרטי דרכון של 43 אנשים, ההיענות מדהימה, אפילו אותי.

בדיעבד, מספר הנרשמים הגדול הוא ששכנע את הסוכן המצרי ר.ג לפעול וללחוץ!

ר.ג יוצא עם הרשימות לקהיר. אחרי יומיים הוא פונה אלי ומספר שיש התקדמות. השלטונות מבקשים סריקות של הדרכונים בדחיפות, מה שמעיד על "פתח" תקווה טובה.

החבורה מגלה רצינות, במהלך שישי-שבת אני מצליח לרכז את סריקת הדרכונים של כולם, אנשים שאמרו לי שאין להם סורק, הצליחו לסרוק עם "האצבעות" ! או כל שיטה אחרת לא מוכרת, אבל עובדה זה עבד.

ב- 07 למאי, בעוד אנחנו בירדן, אני מקבל מייל מר.ג, הכותרת – Congratulation, ר.ג מעדכן אותי שקיבלנו אישור עקרוני משלטונות הצבא.

לא נותר, אלא לחכות לאישור הפורמאלי.

שבוע חולף, אין חדש. אני לוחץ על ר.ג וזה מספר לי שהוא רץ ממשרד למשרד…אחרי שבוע נוסף, אני מתקשר, ר.ג עדיין נמצא בדרכו ממשרד X ל- Y…ר.ג מספר לי על ההוצאות הכבדות שהיו לו, הוא מודע לכך שאם לא יהיה אישור הוא יצטרך לספוג את כל ההוצאות.

יום שישי 22 למאי, ר.ג מנסה לשכנע אותי לעשות טיול יפה אחר בסיני, יש מלונות טובים, חופים נהדרים…

יום שבת 23 למאי, ר.ג מוסיף לעסקה – "שייט של יום שלם בשארם". זר לא יבין זאת, מה לעזאזל אנחנו מחפשים שם בהרים, במה ואדי אבו-חשייב יותר טוב מחופי סיני, "משוגעים"…(הוא קורא לנו).

יום ראשון בבוקר – מייל אופטימי ומשמח מבשר לי "היום יהיה לר.ג את האישור ביד"… בשעות אחה"צ הנימה הפסימית חוזרת, ר.ג מסמס לי שהאישור יגיע רק מחר בבוקר עד 10. אני מודיע לו שאם לא יהיה אישור עד 12 הטיול מבוטל…

כך זה נמשך… ביום רביעי בצהריים קיבלנו את האישור המיוחל.

במעבר הגבול, ר.ג עדיין ספקן "אני לא מאמין שזה מצליח", שנינו חוששים ממשהו לא צפוי שירסק באחת את כל הטיול, כל רגע שעובר מידת האופטימיות גדלה, אני כבר רוצה להיות בואדי פיראן.

במשרד של ר.ג מצטרף אלינו אורח רם מעלה – מפקד כל המחסומים/מעברי גבול של סיני, גבר צעיר ומרשים, הוא מתלווה לר.ג ודואג שכל השערים יפתחו. ר.ג ממתיק איתי סוד ומספר לי שבעברו שירת כקצין במשמר הנשיאותי.

ההגעה למקום הלינה משחררת אצלי אנחת רווחה. מכאן כבר לא ישיבו אותנו אחורה. ההתארגנות אורכת זמן רב, עוברים על כל הפרטים, מחלקים את המזון, את החבלים, הכול לפי רשימות שהכנתי מראש, ההכרות שלי את רב האנשים עוזרת, אני מכיר הן את כושר הסחיבה של כל אחד ואחד והן את הטרוניות הצפויות לי מהבכיינים….

כל מטייל יוצא עם 8 ליטר מים אישיים, כל מטיילת עם 6 ליטר מים. אני מחליט לא לקחת סיכונים, איש לא יודע מה מצב הגבים לאשורו בחלק הראשון של הואדי, בנוסף יש כ- 80 ליטר מים קבוצתיים, אותם אני מסמן ומעמיס שוב על בעלי כושר הסחיבה הגבוה. הבכיינים לא מרוצים, אך בסיכומו של דבר הקבוצה ממושמעת להפליא, היכולות הפיזיות הגבוהות של מרבית המטיילים מאד מסייעת. יכולות אלה ילוו אותנו לכל אורך הטיול.

הכימיה הטובה של כל חברי הקבוצה ושתאפיין אותה לכל אורך הטיול, בולטת החל מהערב הראשון. הקשיים והבידוד המוחלט רק מחזקים את אווירת הגיבוש שהולכת ונרקמת בין חברי הקבוצה.

בוקר יום שני, השכמה ב- 03:30 – שכחתי לבדוק שעת אור ראשון, א. מירושלים מעדכן אותי שבירושלים אור ראשון מפציע ב- 05:00.

טעות שתעלה לי ביוקר. קטע ההליכה הראשון הוא פשוט ואני נוהג להתחיל אותו חצי שעה לפני האור. אנחנו יוצאים ב- 04:30. לצערי, ב- 05:00 עדיין חשכה מוחלטת, ההליכה בחלק האחרון שבו אני מזהה מזה שנים את הכניסה הנכונה מתבצעת הפעם בחשכה. אנחנו מתקרבים לפניה צפונה, למעלה מ- 10 שנים לא טעיתי בכניסה. החשכה מטעה אותי. אני עוצר במעט מאוחר ומחכה לאור ראשון.

יוני ואני סורקים את השטח. יוני מספר לי שבתחילת העלייה יש בולדר גדול ושטוח ועליו רוג'ום, שביל טוב, הוא מספר עולה ומטפס עד לאוכף.

הבולדר הגדול והרוגום המרשים נראים משכנעים, אבל הערוץ שבתחילתו הבולדר לא דומה לערוץ שאני מכיר.

אני ממשיך לערוץ הבא, הוא נראה מתאים יותר לתמונה שצרובה אצלי בראש.

ובכל זאת מסיבה שלא ברורה לי, הבולדר והרוג'ום משכנעים אותי לעלות בערוץ המערבי. שביל טוב אכן מקדם את פנינו, ההליכה קלה מהרגיל, אבל אני לא מזדהה… אנחנו מגיעים לאוכף, תמונת האוכף צרובה אצלי היטב ואני מיד מבין שאנחנו באוכף הלא נכון. יוני ואני פותחים מפה, ה- GPS (שמעולם בעבר לא הבאתי) מסייע לנו להבין איפה אנחנו. 400 מ' קו אווירי מהאוכף הנכון. אנחנו משאירים את הקבוצה ומתחילים לחפש.

תפיסת השטח קלה ואני יודע בדיוק איך להתמודד עם הרכס ומאיפה לבצע את העקיפה כך שלא נאבד מטר אחד בגובה, אבל במהלך הטיפוס לא מפסיקות לנקר המחשבות על אותם מקרים שבדרך כלל אני זה שמספר אודותם, על קבוצות שאיבדו את דרכם….

החל מ- 95' אני מוביל אחרי קבוצות, למעלה מ-15 פעם! מעולם לא טעיתי.

הפיספוס מרגיז אותי ואני פולט קללה …

יוני, בשקט שלו, מצליח להרגיע אותי, רוגע שנוסך בי הרגשת ביטחון ומאפשר לי לתפקד ולהמשיך בבחירת הדרך הנכונה, עד שאני מזהה את האוכף הנכון בברור.

אנחנו חוזרים לקבוצה, באופן מוזר הניווט בחזרה לקבוצה מסובך יותר…

יוני ואני מושכים את הקבוצה והפעם לאוכף הנכון, באוכף אני נושם לרווחה, אנחנו על המפה. השעון מראה שאיבדנו כחצי שעה בלבד.

למעלה, בהפסקת הבוקר סיפרו לנו ותיקי אבו-חשייב (נועז, בעז וחגי) שהדרך הנוכחית הייתה קלה יותר מזו שעשו ב- 2003, הדרך הבדואית קלה לטיפוס ואין בה מדרגות גבוהות כמו במסלול הרגיל, הם ממליצים לנו לאמץ את העלייה החדשה.

לראשונה באבו-חשייב מצטרפים אלינו 3 מצרים, המדריך המצרי ושני אנשי בטחון. כל הניסיונות שלי להפחיד אותם נכשלו. הם בשלהם, ללא ביגוד מתאים, ללא נעליים מתאימות, ללא תרמיל, עם תיק ג'ימס בונד ובו הנשקים!, להפתעתי הם מגלים כושר סביר, חורקים שיניים ומצליחים לטפס. אבל מה יהיה בסנפלינג ובשחייה ?

שעה וחצי של הליכה קשה בפארש הפתוח ואנחנו בכניסה המרשימה לקניון אבו-חשייב. קרירות הצל והמים בגב שבתחתית המפל נושפים בנו רוח חיים, מכאן מתחיל הכיף.

בחטיבה הראשונה, ב- 3 מפלים מתוך 4 מפלים, גבי מים קרים וצלולים מחכים לנו, אנחנו עוד לא מתורגלים והמעבר כולל האומגות לציוד אורך זמן…

כשאני במפל השלישי, אושרי שסוגר את הנחל ונמצא עדיין במפל הראשון, קורא לי במכשיר הקשר, "המצרים לא מוכנים לגלוש, מה עושים?", "תשכנע אותם או שתראה להם את הדרך חזרה!", אני מחזיר. יותר לא שמעתי מהם. הם למדו לגלוש, השחייה זה נושא מסובך יותר, אחרי ניסיון נואש שלהם לטבוע, נאלצנו להשיט אותם בסירה בכל הגבים.

אחרי חטיבת המפלים הראשונה, חצי שעה הליכה ואנחנו בחטיבה השנייה, גם כאן זרימת מים דקיקה מבטיחה שהגבים יישארו במצבם הטוב עוד זמן רב. בתחתית 2 המפלים גבי מים גדולים וטובים כמותם לא ראיתי מאז 97'. מעט הקנים היבשים שבתחתית המפל הראשון זוכים לקבל השנה מנה גדולה של מים, אולי אחרי למעלה מ- 10 שנים יצליחו הקנים להתאושש והמטיילים יבינו למה המפל קיבל ב- 92' את הכינוי מפל "הקנים". אז, סבך קנים ירוק וצפוף עטף וסגר את הברכה היפה.

את ההפסקות בין הגלישות מנצל מר' תה – ספי, כדי שוב ושוב לשפות תה, תה שילווה אותנו כמעט בכל מפל ובכל הפסקה, הללויה ספי!.

בשעה מוקדמת (16:50) אנחנו בחניון הלילה, על המטבח אמון השיף הכול יכול – אביב. מרק חם ופסטת 4 גבינות אללה סטייל דל אבו-חשייב (אבל, היו רק 2 גבינות). קברנה סוביניון לקבלת שבת וכולם נופלים שיכורים מעייפות.

בוקר יום שלישי, אנחנו נכנסים לחטיבה השלישית, קטע קניוני זה בואדי מרשים ויפה במיוחד, סידרה צפופה של מפלים נמוכים וגבי מים גדולים. המים בין המפלים זורמים!!, סירה או אומגה והציוד עובר יבש, אנחנו מנצלים כל ברכה כדי להתרענן… פשוט חגיגה של מים. "התזמורת" מנגנת הבוקר חלק, יוני, אושרי ושאר המדריכים, מבינים ועוקבים בקלילות אחרי סימני "השרביט". אליהם מצטרפת קבוצה לא מבוטלת של מטיילים שעוזרת בהפעלת הסירה ובמתיחת האומגה ומשחררת אותנו המדריכים לעבודות המקצועיות נטו.

קפטן הסירה הוא לא אחר מרון "החובל", רון מקבל הזדמנות מיוחדת לפקד על סירה, דבר שנמנע ממנו בחיל הים… רון גם אחראי על ניפוח הסירה, איש אחד עם ריאות של שלושה.

בשעת צהריים מוקדמת אנחנו במפל הגדול – 70 מ'. אנחנו פותחים 3 תחנות במקביל, את המטייל הראשון, נעם, אנחנו מורידים בטכניקת "המשלף", טכניקה שנחשבת לבטוחה והטובה ביותר ומשמשת גם להורדת נפגעים. אלא שמסיבה לא ממש ברורה, יש לנו תקלה לא נעימה, נעם מאבד לרגע את שיווי המשקל, נופל ומקבל חבטה חזקה וכואבת במרפק יד שמאל.

תאג"ד אבו-חשייב מוזנק אליו – הרופא בעז, החובש אביב והפיזיותרפיסטית שרית, כולם גולשים בזריזות למטה כדי להביא לנעם מזור. התאג"ד לא מזהה שבר ביד (גם לא הרנטגן אח"כ). נעם יאלץ להמשיך עם יד חבושה לכל אורך המסלול, היכולת הגבוהה והמרשימה של נעם מאפשרת לו לעבור את המסלול המרובה מכשולים עם יד אחת "קשורה מאחור", איזה "מזל" שזה קרה לנעם ולא למישהו אחר….(נעם, סליחה).

מיד אחרי מפל ה- 70, אנחנו חולפים על פני ברכת הגופרית, ברכה גדולה ומזמינה…, אך, אין אישור להיכנס עדיין למים, עד שכולם ישאבו מהברכה מים לשתייה, בישול וכד'. ממשיכים לנקודת הלינה הסמוכה, גם הפעם הקדמנו, השעה 16:20. הקבוצה מתארגנת על "היצועים", עבודות סיקול ופילוס. בחמש ניתן האות וכולם נכנסים (הליצנים קופצים) לברכה. שעה של פאן אמיתי, שיחות נפש, קפה של אברי… הקבוצה מתגבשת, שעת חברה.

אביב גם הערב לא מאכזב, את סירי ארוחת הערב אין צורך לשטוף, דגן ממשיך שעה ארוכה לקרצף ולאכול את "האלומיניום". בנוסף למשקה דיוניסוס עובר וסובב גם בקבוק ויסקי (דני! להבא, ליקר טוב היה נחטף).

בניגוד לערב הקודם, הערב חם, הסלעים הכהים פולטים חום כבד. מאוחר יותר מתחילה לנשוב בואדי הצר (אפקט ארובה) רוח חזקה ומייללת שאינה מאפשרת שינה עמוקה.

בוקר יום רביעי, אנחנו חוצים בזריזות את החטיבה החמישית, זו יפה כשלעצמה ונכנסים לחטיבה השישית והאחרונה בואדי. לבטח החטיבה היפה והמרשימה, הסמיכות של שני המפלים הגדולים, מפל "החור" ומפל "הבולדר" יוצרים תמונת נוף חריגה בעוצמתה.

3 תחנות והקבוצה הגדולה נעלמת במהירות "בחור".. בתחתית מפל הבולדר מצפה ברכה גדולה נוספת, זו שהגענו אליה בסיור ההכנה. סירה, ספי ורון עושים עבודה נפלאה, אנחנו מתרכזים לארוחת בהריים אחרונה, אחריה מפל גלישה אחרון ובהמשך ברכת השחייה האחרונה – "ברכת מיכאל" (עוד ליצן שקפץ ראש ב- 95' וגם פתח אותו).

רחצה אחרונה, אחמד המאבטח המצרי שביום הראשון והשני שיחק "פוקר פייס" וכמו חבריו היה מאד מרוחק, לא מפסיק לחייך, מינינו אותו לקפטן והוא מעביר את התרמילים וגם את חבריו בתוך הסירה לקרקע יציבה, הוא כבר נרשם לטיול הבא. עוד מספר מכשולים, עוד גב מים צלול וזרחני ואנחנו בנקודת הסיום.

הנהגים, מלווים, הסוכן, "האישיות" כולם מקבלים את פנינו. כן, וגם ספרייט וקולה קרה כקרח…

עוברים בנואיבה, יש הפתעה, מלון הילטון הכין לנו (ביוזמת הסוכן) 2 עוגות גדולות של קצפת ופירות שמוסיפים לנו עוד טעם טוב של סיני.

השתתפו בטיול:

1.אביב הלמן, 2.אביב נטל, 3.אברי בן חורין, 4.אהרון שקד, 5.אודליה שאבי, 6.אורי ברעם, 7.אילן גנדלמן, 8.איתן כהן ז"ל, 9.בני מרום, 10.בעז לב, 11.דני לשם, 12.דני שחם, 13.חגי חרמש, 14.טל אופיר, 15.נועה דקל, 16.נועה מור, 17.נועז בר ניר, 18.נעם שרון, 19.נעים סייג, 20.ספי גרינבויים, 21.עודד ארנר, 22.צחי אשר, 23.שוקי מור, 24.שרה טלמן, 25.שרית חודדוב, 26.שלום נטל.

מדריכים: 27.אושרי וילקנסקי, 28.דגן לברן, 29.יוני אלמגור, 30.יורם וולמן, 31.ינון בדש, 32,רון לוזינסקי, 33.יואל שטרלינג.

צוות מצרי: 34.אחמד המדריך, 35.מוחמד המאבטח, 36.אחמד המאבטח.

יואל, יוני 2009

icon-docלהורדת הקובץ